קצת עליי

בגיל 26, ניהלתי 150 עובדים בארגון גדול, הרווחתי שכר שרבים חולמים עליו ובמקביל השלמתי תואר שני במנהל עסקים.
על פניו, הצלחתי בחיים…
אבל מישום מה כשניסיתי לדמיין עתיד, במה אעסוק כשאהיה "גדולה" לא הצלחתי לדמיין דבר. ממש כלום. ריק.

המפנה התרחש כאשר נפצעתי קשה בברך ונאלצתי לעבור שיקום שנמשך מעל לשנה. שלא מבחירתי, קצב החיים הסיזיפי שכלל עבודה במהלך רוב שעות היממה, הואט עד עצירה מוחלטת והריקנות וסימני השאלה הלכו וגדלו.
בשלב הזה הקשבתי לעצה טובה ופניתי לאימון אישי.

אומרים שקלישאה זאת אימרה נכונה מאוד שפשוט חזרו עליה יותר מידי פעמים. אז כן הקלישאה הזו נכונה גם –
האימון נכנס לחיי ושינה את עולמי מקצה לקצה:

👈אפשרויות הבחירה שלי בכל סיטואציה גדלו באופן חסר תקדים.
👈התגברתי על חסמים, פחדים וחששות המנעו ממני התקדמות.
👈הכרתי את עצמי כמו שמעולם לא הכרתי קודם.
👈למדתי לאהוב קודם כל אותי, ובכך אהבתי פי כמה וכמה את הסובבים אותי.

מאז אני מאמנת ומפתחת אנשים וארגונים,
מאז אני עושה מה שאני רוצה לעשות,
מה שאני אוהבת לעשות, בדרך שלי, בקצב שלי.

ומהי הדרך שלך?

התמחויות, תעודות, ודברים טובים